ריפלוקס בתינוקות – איך לזהות, מתי לדאוג וכיצד להקל

מבוא

ריפלוקס קיבתי-ושטי אצל תינוקות הוא תופעה נפוצה מאוד, המתבטאת בכך שתוכן הקיבה עולה בחזרה לוושט ולעיתים יוצא מפיו של התינוק בצורה של פליטה. מבחינה פיזיולוגית ריפלוקס נגרם מרפיון חולף של השריר הטבעתי בתחתית הוושט (הסוגר הוושטי התחתון), והתופעה מגיעה לשיאה סביב גיל 4–5 חודשים​. למעשה, יש מחקר שהראה שכ-47% מהתינוקות הבריאים בגילאי חודש פולטים לפחות פעם ביום​, כאשר בגיל 7 חודשים ישנה צניחה של כ- 80% במקרי הפליטה. ברוב המקרים מדובר בריפלוקס "פיזיולוגי" או "נורמלי" שחולף מעצמו ככל שהתינוק גדל – כ-85% מהמקרים נעלמים עד גיל שנה וכ-95% עד גיל שנה וחצי​.

עם זאת, ישנם מצבים של ריפלוקס פתולוגי, הידוע גם כמחלת ההחזר הקיבתי-ושטי (GERD – Gastroesophageal Reflux Disease). במצב פתולוגי זה, הריפלוקס גורם לתסמינים מטרידים או לסיבוכים רפואיים, כגון כאב ואי-שקט ניכר, בעיות נשימה או פגיעה בעלייה במשקל​. בניגוד לריפלוקס הפיזיולוגי שבו התינוק הוא "פולט שמח" (Happy Spitter) כלומר, שאינו סובל מהתופעה, ריפלוקס פתולוגי דורש תשומת לב רפואית ולעיתים גם טיפול.

במאמר זה נסביר מהם הגורמים לריפלוקס בתינוקות, איך לזהות סימני אזהרה ומתי לפנות לרופא, וכיצד ניתן להקל על התינוק ולסייע לו – לרבות השפעת הריפלוקס על הנקה ושינה. המטרה היא להרגיע ולהדריך אתכם ההורים להתמודד עם התופעה הנפוצה הזו בצורה מושכלת ורגועה.

מהם הגורמים לריפלוקס אצל תינוקות?

חוסר בשלות של הסוגר הוושטי התחתון: הגורם המרכזי לריפלוקס בתינוקות הוא אי-בשלות תפקודית של השריר הטבעתי הנמצא בין הוושט לקיבה (Lower Esophageal Sphincter – LES). אצל מבוגרים וילדים גדולים, שריר זה נפתח רק בזמן בליעה ונסגר מיד לאחר מכן כדי למנוע חזרת מזון וחומצה מהקיבה. אצל תינוקות, השריר עדיין אינו מפותח מספיק ולעיתים נוטה להיפתח בזמן הלא נכון או להישאר רפוי זמן ממושך מדי​. כתוצאה מכך, תכולת הקיבה (חלב אם, תמ״ל ומיצי עיכול) עלולה לזרום בחזרה מעלה לוושט ולגרום לפליטות ואף לצריבה של הוושט וכמובן שכתוצאה מכך התינוק עלול לחוש אי נוחות ולגרום לבכי. מצב זה מוחמר בגלל גורמים מבניים ותפקודיים אצל תינוקות – הוושט שלהם קצר וצר יותר, והזווית בין הוושט לקיבה קהה יותר מאשר אצל מבוגר, מה שמקל על עליית תוכן הקיבה​.

. חשוב לציין שריפלוקס פיזיולוגי בפני עצמו אינו גורם נזק לרוב, וכל עוד התינוק חש בטוב ועולה במשקל, השריר הבשל יתפתח בהדרגה והתופעה תפחת עד שתעלם.

גורמים ומנגנונים טבעיים המובילים לפליטות ריפלוקס: מעבר לחוסר בשלות של השריר, ישנן סיבות טבעיות נוספות לכך שתינוקות פולטים.

• מזון נוזלי - תינוקות ניזונים בדיאטה נוזלית לחלוטין (חלב אם או פורמולה), ונמצאים רוב הזמן במנח אופקי (שכיבה), שני גורמים המקדמים ריפלוקס​.

• בליעת אויר - בזמן הארוחה התינוק גם בולע אוויר, והסוגר נפתח כדי לאפשר לאוויר לצאת בגרעפס – מה שלעיתים גורר יציאת חלב החוצה יחד עם האוויר​.

• גודל פיזי של הקיבה - בנוסף, קיבתם של תינוקות קטנה יחסית, ואם התינוק אוכל כמות גדולה מהר מדי, הקיבה המתמלאת מפעילה לחץ גדל על השריר ויכולה לדחוף את העודפים החוצה. שינויי תנוחה פתאומיים (למשל מעבר מהחזקה זקופה לשכיבה ישר לאחר האוכל) עשויים גם הם לעודד פליטה עקב נדידת התכולה כאשר השסתום התרופף​.

חשוב להדגיש שכל אלה מנגנונים נורמליים – לכן כמעט כל התינוקות פולטים במידה מסוימת, וזה לא מעיד בהכרח על בעיה רפואית.

הבדלים בין תינוק יונק לתינוק שניזון מתמ״ל: ריפלוקס יכול להופיע אצל תינוקות יונקים ותינוקות הניזונים מתמ"ל כאחד. באופן כללי, נראה שתינוקות יונקים עשויים לסבול מעט פחות מריפלוקס חמור, ככל הנראה משום שחלב אם מתעכל מהר יותר וייתכן שהתינוקות אוכלים כמויות קטנות ותכופות יותר​.

עם זאת, שני סוגי ההאכלה עלולים לגרום לפליטות: תינוק הניזון מבקבוק עלול לבלוע יותר אוויר אם הבקבוק לא בזווית מתאימה או אם פתח הפטמה גדול מדי, ותינוק יונק עשוי לקבל זרם חלב מהיר (במיוחד אם לאם יש גודש או זרימה חזקה) ולבלוע אוויר.יש חשיבות לסוג הבקבוק (ישנם בקבוקים עם זרימה איטית במיוחד כדי למנוע הצפה של מזון בזמן קצר) , אופן החזקת הבקבוק, אופן ההנקה (בתינוקות יונקים) ואופן ההאכלה בכללי. לכן, הטכניקה חשובה בשני המקרים. לגבי סוג ההזנה, במידה ותינוק הניזון מפורמולה סובל מריפלוקס משמעותי, עדיף להתייעץ עם יועצת הנקה שתדע לאבחן ולפתור את הבעיה או להפנות לרופא במידת הצורך.

בתינוק יונק, לרוב אין סיבה לעבור לתמ"ל – במקום זאת מתמקדים בשיפורי תנוחה והנקה (כמפורט בהמשך). לסיכום, אופן ההאכלה עשוי להשפיע במידה מסוימת על עוצמת ותכיפות הריפלוקס, אך הפיזיולוגיה הבסיסית (שריר לא בשל, הרבה נוזלים ושכיבה) משותפת לכל התינוקות.

רגישות למזון ותזונת האם: אצל חלק מהתינוקות, ריפלוקס מוחמר בשל רגישות או אלרגיה למרכיבי מזון מסוימים. הגורם השכיח ביותר הוא רגישות לחלבון חלב פרה (CMPA – Cow’s Milk Protein Allergy)​

תינוקות שאלרגיים לחלב פרה עלולים לסבול מתסמינים במערכת העיכול, ביניהם הקאות מרובות, פליטות, דם בצואה, גזים ואי שקט – תסמינים שיכולים להיראות זהים לריפלוקס "סתם"​

למעשה, מחקרים מצאו כי בחלק ניכר (יש מחקרים המצביעים על כ-30% ואף עד 50%) מן התינוקות שסובלים מריפלוקס חמור או עמיד, קיימת ברקע אלרגיה לחלבון חלב פרה, והטבת התסמינים תושג על ידי הפסקת החשיפה לחלבון זה​. מומלץ להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת על מנת למצוא פתרונות מתאימים במקרה כזה.

בנוסף לחלב פרה, לעיתים רחוקות רגישויות נוספות (סויה, ביצים וכו') עלולות להשפיע, אך חלבון החלב הוא החשוד העיקרי. ראוי לציין שתזונת האם מעבר לכך לרוב אינה גורם ישיר לריפלוקס – למשל אכילת תבלינים או מאכלים "חומציים" על ידי האם אינם מוכחים כגורמי ריפלוקס אצל התינוק. לעומת זאת, קפאין וניקוטין נקשרו כגורמים להחמרת ריפלוקס: ניקוטין (מעישון סביבתי) וקפאין העובר בחלב אם עשויים לגרום להרפיית יתר של הסוגר הוושטי התחתון אצל התינוק​.

ולכן אם התינוק סובל מריפלוקס רצוי להגביל את כמות הקפאין שהאם צורכת ולהימנע לחלוטין מעישון בסביבת התינוק (גם בלי קשר לריפלוקס!).

הקשר בין ריפלוקס לרגישות לחלבון חלב פרה: כפי שציינו, אלרגיה לחלבון חלב פרה יכולה לגרום לתסמינים דמויי ריפלוקס. בפועל, לעיתים קשה מאוד להבדיל בין ריפלוקס מחמת אלרגיה לבין ריפלוקס "רגיל", מאחר שהתסמינים – פליטות, בכי, סירוב אוכל, ואפילו בעיות נשימה – עשויים להופיע בשני המצבים​.

אחד הרמזים לרגישות לחלבון פרה יכול להיות הופעת תסמינים נוספים כמו פריחה, דם בצואה או שלשול, הרומזים יותר לכיוון אלרגיה. במקרים בהם חושדים בכך, כאמור, מבצעים ניסיון של הסרת חלבון חלב פרה מהתזונה של התינוק ובודקים אם חל שיפור משמעותי תוך 2–4 שבועות​

סימנים לריפלוקס אצל תינוקות – מתי לדאוג?

כאמור, פליטות קלות לאחר האוכל הן עניין שכיח בתינוקות צעירים, וברוב המקרים אינן מפריעות לתינוק. אז איך נבדיל בין "פלטן שמח" לבין מצב שדורש התייחסות? יש כמה סימנים שיכולים להעיד שהריפלוקס חורג מהנורמה וגורם לתינוק בעיה משמעותית:

• פליטות תכופות או בכמות גדולה במיוחד: תינוקות רבים פולטים "שלוק" קטן של חלב אחרי ארוחה, וזה נחשב נורמלי. אולם אם התינוק פולט לאחר כל האכלה, או כמה וכמה פעמים בין הארוחות, ובכמויות גדולות – ייתכן שהעומס עליו גבוה מדי. פליטות שהן ממש הקאות מטלטלות, (מה שנקרא "הקאה בפרץ" או Projectile Vomiting) אינן אופייניות לריפלוקס רגיל ועלולות להעיד על בעיה אחרת, כמו הצרות בקיבה (לדוגמה מצב נדיר של היצרות שוער הקיבה אצל תינוקות צעירים)​

• 
  

• כמו כן, אם הפליטות מלוות בנוזל ירקרק (מרה) או דמי – זהו דגל אדום שמצריך בירור רפואי דחוף ולא מיוחס לריפלוקס פשוט. במילים אחרות, פליטות הן חלק מהחיים עם תינוק קטן, אך תדירות או עוצמה חריגות מצדיקות בדיקה.

  
  

• סירוב לאכול והתנהגות חסרת שקט בהאכלה: תינוק שסובל מריפלוקס פתולוגי עלול לקשר בין אכילה לבין כאב (כתוצאה מצריבה של הוושט בחומצה). לכן נראה לפעמים שתינוק רעב מתחיל לינוק או לאכול מבקבוק ואז לפתע נעשה חסר שקט – מתפתל, מקשית את גבו לאחור, בוכה או דוחף את הפטמה מפיו. התנהגות של הקשתת הגב לאחור וסיבוב הצוואר אופיינית לרפלוקס חמור ומכונה תנוחת סנדיפר(Sandifer’s Syndrome)​.

  
  

  למעשה, זהו מנגנון לא מודע של התינוק לנסות להפחית את תחושת הצריבה. סימן אזהרה ברור הוא תינוק שמביע חוסר רצון לאכול, בוכה במהלך האכלה או מיד לאחריה, ולא מצליח להשלים ארוחה בשקט. כמובן, יש סיבות נוספות אפשריות לחוסר שקט בהאכלה (כמו זרימת חלב מהירה מדי, גזים, כאבי גדילה וכו'), אך אם זה דפוס קבוע ובמיוחד אם מלווה בסימנים נוספים מהרשימה הזו, כדאי לחשוד בריפלוקס משמעותי.

  
  

• בכי לא מוסבר, במיוחד אחרי האוכל: כל תינוק בוכה לפעמים, אך בכי ממושך וחוזר לאחר ארוחות יכול להצביע על כאבי צרבת אצל התינוק. חומצת קיבה שעולה לוושט גורמת לתחושת צריבה (אצל מבוגרים אנו מכירים זאת כ"צרבת" או "שריפה בחזה"), וסביר להניח שתינוק יחווה זאת ככאב ויבכה. אם אתם מבחינים שהתינוק בוכה מאוד אחרי ההאכלה, מתכווץ או נראה שסובל עד כשעה-שעתיים לאחר הארוחה – ייתכן שהריפלוקס גורם לו לכאב מתמשך​

  
  

  כמובן שיש לשלול גורמים אחרים לבכי (רעב, עייפות, קוליק/גזים וכו'), אבל כאב אחרי אוכל הוא רמז אפשרי לריפלוקס. הבכי עשוי גם להופיע בזמן השכבת התינוק לישון על הגב, כאשר תוכן הקיבה חוזר מעט למעלה ומפריע לו (ראו על השפעת הריפלוקס על השינה להלן).

  
  

• הפרעות בשינה הקשורות לריפלוקס: תינוק עם ריפלוקס עלול להתעורר לעיתים קרובות משינה, במיוחד כשמדובר בשכיבה שטוחה בעריסה לאחר הארוחה. ייתכן שתבחינו שהתינוק ישן טוב יותר עליכם בתנוחה זקופה מאשר בעריסה שלו – רמז לכך שכשגרביטציה מסייעת (כשמחזיקים אותו זקוף), פחות חומצה עולה והוא נרגע. תסמיני ריפלוקס כמו שיעול, תחושת חנק או כאב יכולים בהחלט להפריע לשנת התינוק​. אם התינוק מתעורר בצרחות פתאומיות או נרגע רק כשהוא מוחזק זקוף, אפשר לחשוד שהריפלוקס תורם להפרעות השינה. בהמשך המאמר נספק טיפים להתמודדות עם מצב זה, אך בכל מקרה של הפרעות שינה חריגות וחוסר נוחות משמעותי – כדאי להתייעץ עם הרופא לבירור נוסף.

  
  

• נשימה לא תקינה: נשימות כבדות, קול "חורק" או שיעול כרוני: מעבר להשפעה על מערכת העיכול, ריפלוקס יכול להשפיע גם על דרכי הנשימה של התינוק. אצל חלק מהתינוקות, חומצת הקיבה שעולה מגיעה עד הלוע ואפילו נשאפת בכמויות זעירות לכיוון קנה הנשימה – מה שעלול לגרום לגירוי בדרכי האוויר. הסימנים לכך יכולים להיות שיעול כרוני (שיעול שחוזר ונמשך ללא סיבה זיהומית ברורה)​, הופעת צפצופים או קול נשימה "חורק" (סטרידור) המעידים על היצרות בדרכי הנשימה, או אפילו דלקות ריאה חוזרות כתוצאה משאיפה (אספירציה) של תוכן קיבה​.

  סימן נוסף הקשור לנשימה הוא מה שנקרא הפסקות נשימה או אירועי אפניאה – במקרים נדירים, ריפלוקס חמור יכול לגרום לרפלקס עצבי שמוביל לעצירת נשימה רגעית אצל תינוק (אם כי כיום ידוע שריפלוקס אינו גורם למקרי מוות בעריסה). בכל מצב של קשיי נשימה בתינוק – בין אם זה צפצוף, השתנקות, כחלת (כיחלון סביב הפה) או שיעול שאינו פוסק – חובה לפנות לרופא בהקדם. ייתכן שהריפלוקס גורם לכך, אבל חשוב לשלול גם מצבים נשימתיים אחרים.

  
  

• סימני מצוקה נוספים: ישנם עוד סימנים שעשויים להופיע בריפלוקס פתולוגי: ריח רע מהפה של התינוק (כתוצאה מחומצה שעולה בקביעות), היקף ראש או מצח קמוט בזמן בכי (יש תינוקות שמאמצים הבעה של מצוקה), ועוד. חשוב להסתכל על התמונה הכוללת – אם התינוק רוב הזמן שמח, רגוע, אוכל היטב ועולה במשקל למרות קצת פליטות, כנראה שהכול תקין.

  אבל אם מצטברים כמה וכמה מהסימנים לעיל והתינוק נראה סובל באופן ניכר, או בכל מקרה של ספק, יש להתייעץ עם רופא.

  
  

איך ניתן להקל על ריפלוקס אצל תינוקות?

במרבית המקרים של ריפלוקס פיזיולוגי, הטיפול אינו תרופתי אלא בשינויים באורחות ההאכלה והטיפול בתינוק – גישה שנקראת טיפול שמרני. המטרה היא למזער את תדירות ועוצמת הפליטות, ולאפשר לתינוק נוחות מרבית עד שהמערכת תבשיל והתופעה תחלוף. להלן דרכים שונות להקלה:

שינויים בהנקה ובתנוחות האכלה

• הנקה וארוחות קטנות יותר: אחד הכלים היעילים הוא להאכיל את התינוק כמויות קטנות יותר בכל פעם, אך להגביר את תדירות הארוחות. במקום לחכות שהתינוק יהיה מאוד רעב ויאכל "מנות גדולות", אפשר להציע לו לינוק לעיתים קרובות יותר או לתת בקבוק בכמויות קטנות יותר בכל הזדמנות. ארוחות קטנות קלות יותר לעיכול ומקטינות את הסיכון שהקיבה תוצף ותפלוט החוצה​.

  
  

  תינוקות עם ריפלוקס לרוב מרגישים טוב יותר עם האכלה בסגנון "נשנושים" לאורך היום, וזה עשוי להפחית גם את אי הנוחות. שימו לב שאין כאן הכוונה להפחית את סך הכמות היומית – אלא לחלק אותה למנות קטנות יותר. תינוק יונק פעמים רבות כבר עושה זאת טבעית, אך אם הוא ניזון מבקבוק, אפשר להתאים את כמויות הפורמולה לפי המלצת הרופא או האחות (למשל, לתת 90 מ״ל כל שעתיים במקום 150 מ״ל כל 4 שעות, תלוי גיל).

  
  

• תנוחה זקופה בזמן ההאכלה: הקפידו להאכיל את התינוק כשהוא במנח כמה שיותר זקוף. אם את מניקה, תוכלי לנסות תנוחות כמו הנקה בכרית בה התינוק יותר זקוף או הנקה בתנוחת פוטבול כשראש התינוק מוגבה. אם התינוק יונק בשכיבה אופקית (למשל בתנוחת עריסה רגילה), כוח הכבידה לא עוזר לשמור את החלב בקיבה. עדיף שהתינוק ישב עלייך או שישכב בזווית של 45 מעלות בערך בזמן היניקה או הבקבוק. ישנם בקבוקים בעיצובים שעוזרים לתינוק לשבת זקוף תוך כדי אכילה (בקבוק בזווית) כדי שהחלב יזרום אליו למרות התנוחה המאונכת. התנוחה הזקופה חשובה גם כ-20–30 דקות לאחר ההאכלה (ראו בהמשך).

  
  

• הרפיה ורוגע בזמן הארוחה: תינוקות עם ריפלוקס עשויים להיות עצבניים וחסרי סבלנות בזמן האוכל. כדי לעזור להם, נסו להשרות סביבה רגועה במהלך ההאכלה. אם התינוק יונק ונוטה להתנתק בבכי, ניתן לנסות הנקה תוך כדי תנועה – למשל להתנדנד בכורסא, ללכת קלות בחדר או אף בהנקה במנשא בתנועה קלה​

  מגע עור-לעור בין האם לתינוק בזמן ההאכלה עשוי גם הוא להרגיע תינוק לחוץ ולעודד אותו לאכול בנחת. ככל שהתינוק רגוע יותר בזמן האכילה, כך פוחת הסיכוי שיבלע אוויר או שיתפתל ויגרום לעצמו להחזיר אוכל.

  
  

• דאגה ליציבה ותפיסה טובה בהנקה: הקפידו על תפיסה עמוקה טובה של הפטמה בעת ההנקה, או על שימוש בפטמה מתאימה (Slow Flow) בבקבוק. כאשר התינוק תופס את השד היטב, הוא בולע פחות אוויר, וההאכלה יעילה יותר. כניסת אוויר לקיבה מגבירה ריפלוקס משום שהיא גורמת לגיהוקים רבים וללחץ בקיבה. לכן, אם יש בעיות בהנקה (כגון כאבים לאם, פטמות פצועות, או שהתינוק נוטה לקפוץ מהשד ולקחת אוויר) – מומלץ להיעזר ביועצת הנקה לשיפור החיבור. בבקבוק, ודאו שהפטמה לא מלאה חלב ושהחור אינו גדול מדי כך שהתינוק לא "נחנק" מזרם מהיר.

• 
  

• גרעפס במהלך ולאחר הארוחה: עצרו להפסקות גרעפס (גיהוק) במהלך ההאכלה ולא רק בסופה. לדוגמה, בכל מעבר בין צדדים בהנקה, או בכל 30–60 מ״ל בבקבוק, הרימו את התינוק לגרעפס. שחרור האוויר באופן הדרגתי יכול למנוע הצטברות לחץ עד סוף הארוחה. לאחר סיום האכילה, החזיקו את התינוק זקוף ונינוח לפחות 20 דקות, עד שיפלוט את האוויר (ואולי קצת חלב). זהו אחד הצעדים החשובים ביותר בהפחתת פליטות – הגרעפס מאפשר לאוויר לצאת בלי "לירות" את כל תכולת הקיבה החוצה. זכרו: לפעמים ייצאו עם האוויר גם כמה מיליליטרים של חלב – זו עדיין פליטה נורמלית ואין צורך להיבהל. ניתן להצטייד בחיתולי בד להגנה ולתת לזה לקרות.

הרגלים יומיומיים שיכולים לעזור

• החזקה זקופה לאחר הארוחה: כלל ברזל לתינוק פולט – לאחר שסיים לאכול, השתדלו להחזיק אותו בתנוחה אנכית (על הכתף, בטן אל בטן) לפחות 20–30 דקות. כוח הכבידה יסייע לשמור את תכולת הקיבה במקום. אפשר לטפוח בעדינות על גבו או רק להחזיקו צמוד ולהתהלך באיטיות. אם התינוק נרדם בסיום האוכל (תופעה נפוצה בעיקר בהנקות), עדיף שיישן עליכם זקוף קצת זמן לפני שתניחו אותו בעריסה. יש הורים שמשתמשים במנשא בד או מנשא ארגונומי כדי לשמור את התינוק זקוף לאחר הארוחות – זו יכולה להיות דרך יעילה ונוחה, במיוחד בשעות היום.

  
  

• הימנעות מהאכלת יתר: תינוק עם ריפלוקס לעיתים רוצה לינוק בתדירות גבוהה (כי היניקה מרגיעה אותו, כפי שנפרט בהמשך), אך חשוב להבחין בין יניקת נחמה לבין רעב אמיתי. אם תאכילו את התינוק בכל פעם שהוא בוכה, ייתכן שבחלק מהמקרים הוא בעצם עייף או לא נינוח מסיבה אחרת, והאכלה נוספת רק תעמיס על הקיבה המלאה שלו. נסו ליצור זמנים קבועים פחות או יותר לארוחות (לפי דרישה, אך עם היגיון – למשל לא בפער של פחות משעה בין הנקות מלאות). אם התינוק בוכה זמן קצר מאוד אחרי ארוחה טובה, ייתכן שצריך להרגיע אותו בדרך אחרת ולא מיד עוד חלב. כך תימנעו ממעגל של שובע-יתר ואז פליטות גדולות.

  
  

• משחק ופעילות בזמנים מתאימים: עדיף להימנע מפעילות אקטיבית מאוד בדיוק אחרי הארוחה. כלומר, לא לעשות "זמן בטן" מיד לאחר שהתינוק אכל ולא לקפוץ איתו או לעשות תנועות חדות​

  זמן בטן חשוב להתפתחות, אך עדיף לפני הארוחה הבאה כשעבר מספיק זמן מהאכילה הקודמת. גם להחלפת חיתול – אם אפשר, חכו 15–20 דקות אחרי האוכל כדי לא להרים את רגלי התינוק וללחוץ על הבטן המלאה מיד.

  
  

• שינה בזווית מתונה (בזהירות): רבים שואלים האם כדאי להרים את מזרן התינוק לזווית שיפוע כדי להפחית ריפלוקס בלילה. ההמלצות בנושא זה משתנות: כיום ארגוני בטיחות בתינוקות מדגישים שהשכבה בשיפוע במיטה עשויה להיות מסוכנת (בגלל סכנת גלישה וחנק), ולכן ההמלצה הרשמית היא להשכיב תינוקות על הגב, על מזרן שטוח וקשיח ללא אביזרים – גם לפולטים. מחקרים הראו שתינוקות בריאים יודעים להשתעל ולבלוע אם קצת חלב מגיע ללוע בזמן שינה, והסיכון שיחנקו ממנו נמוך מאוד כשהם על הגב (אפילו יותר מאשר בשכיבה על הצד או הבטן, שבהם הסיכון לאספירציה גבוה יותר)​. לכן, אין המלצה גורפת להשתמש במדרון או בכריות בתוך המיטה. עם זאת, יש הורים (בהנחיית רופא) שמרימים מעט את המזרן כולו בזווית של 15 מעלות בערך, ע"י הגבהת רגלי המיטה בצד הראש. אם עושים זאת, חשוב לוודא שהתינוק לא מחליק מטה ושאין מצעים רפויים. לחלופין, בשעות היום ניתן לתת לתינוק לנמנם בהשגחה כשהוא במצב זקוף במנשא או בעגלה, אך ללילה – עדיף בעריסה שלו על הגב. התייעצו עם רופא הילדים שלכם לגבי שיפוע אם אתם שוקלים זאת.

  
  

• סביבה נטולת עשן וגירויים חריפים: כפי שציינו, עישון סביב התינוק יכול להחמיר ריפלוקס. דאגו שהתינוק יהיה בסביבה נקייה מעשן. כמו כן, נסו להפחית חשיפה לגירויים הגורמים לבכי – למשל חום או קור קיצוני, רעש חזק בזמן האוכל וכו'. תינוק רגוע אוכל טוב יותר ופולט פחות.

• מעקב אחרי התפתחות ועלייה במשקל: אף שזה לא "טיפול", אלא הרגל – הקפידו להגיע לטיפת חלב או לרופא למעקב משקל תקופתי. כל עוד העלייה במשקל תקינה, אפשר להיות די רגועים גם אם יש הרבה פליטות. אם נראה שהמשקל לא עולה מספיק, זה סימן להעמיק את הבירור/טיפול.

• 
  

תרופות – מתי כן ומתי לא?

הטיפול התרופתי בריפלוקס בתינוקות שמור למקרים בהם באמת מדובר ב-GERD עם תסמינים קשים. בשנים האחרונות, המגמה בקרב מומחי ילדים היא לצמצם במתן תרופות בריפלוקס של תינוקות, משום שברוב המקרים הן לא נדרשות ועלולות להיות להן תופעות לוואי​.

תרופות נוגדות חומצה אינן משנות את תדירות הפליטות, אלא רק מפחיתות את חומציות תוכן הקיבה ובכך מקלות על הצריבה והכאב ואולי מונעות נזק לרירית הוושט. הן לא "מרפאות" את הגורם (השריר הלא בשל). לכן, ההמלצה היא להשתמש בהן רק אם התינוק באמת סובל מאוד או נמצא בסיכון לסיבוכים.

התרופות העיקריות לטיפול בריפלוקס תינוקות הן:

• חוסמי H2 (כמו פאמוטידין; התרופה רניטידין – זנטק – יצאה משימוש בשנים האחרונות). תרופות אלו מפחיתות את ייצור החומצה בקיבה.

• מעכבי משאבת פרוטונים (PPI) – כמו אומפרזול (לוסק, אומפרדקס) – שגם הן מורידות חומציות.

• תרופות פרוקינטיות – המעודדות את תנועתיות מערכת העיכול, כגון מטוקלופראמיד (פרמין) או אריתרומיצין במינון נמוך. תרופות אלו נועדו לזרז את ריקון הקיבה ולהגביר את הטונוס של סוגר הוושט, אך השימוש בהן בתינוקות שנוי במחלוקת בגלל תופעות לוואי אפשריות במערכת העצבים. כיום כמעט ולא משתמשים בפרמין בתינוקות בגלל סיכון לתנועות בלתי רצוניות. לעיתים נדירות רושמים אריתרומיצין (אנטיביוטיקה שבמינון קטן משפיעה כהורמון עיכול).

חשוב להבין – מתן התרופות הללו יישקל אם למשל התינוק לא אוכל בגלל כאב, לא עולה במשקל, או שיש לו דלקת וושט מאובחנת. במקרה כזה, הקטנת חומציות הקיבה יכולה לשפר את הנזק. אבל אם יש "רק" פליטות ובכי קל, לרוב לא ימהרו לתת תרופות. מחקרים מצאו שמתן PPI לתינוקות עם ריפלוקס פיזיולוגי לא הראה שיפור משמעותי בבכיהם לעומת פלצבו, אך כן מצא יותר תופעות כמו שלשולים וזיהומים בדרכי הנשימה (יתכן עקב שינוי חומציות הקיבה שמשפיע על מערכת החיסון הטבעית)​.

לכן, הרופא ישקול את יחס התועלת-סיכון לפני שירשום תרופה. במידה וכן מתחילים טיפול תרופתי, לרוב יינתן נסיון קצר (כמה שבועות) ונבחן האם חל שיפור בתסמינים​.

אם לא – יפסיקו את התרופה. אם כן – ימשיכו לתקופה מוגבלת עד שהמצב ישתפר (למשל עד שהתינוק יתחיל לשבת או לאכול מוצקים, מה שיכול לעזור). בכל מקרה, חשוב לעקוב אחר הוראות הרופא, לא להפסיק או להתחיל תרופות ללא הנחיה, ולא להשתמש בתרופות של מבוגרים (כמו סותרי חומצה קלים) על דעת עצמכם אצל תינוק.

ומה לגבי תרופות סבתא? יש שייעצו למשל לתת מעט מדלי (מי סוכר שרופים) או תכשירים טבעיים כאלה ואחרים כנגד צרבת. ברוב המקרים, אין הוכחה ליעילותן ואף הן עלולות להיות מסוכנות (למשל מדלי הוא דבש שעבר בישול – דבש אסור לתינוקות מתחת לגיל שנה בגלל חשש לבוטוליזם). לפיכך, עדיף להימנע מתרופות לא רשומות. יוצא דופן אחד הוא שימוש במשככי כאבים (פאראצטמול למשל) כאשר ברור שהתינוק סובל מאוד מהצרבת, בתיאום עם הרופא – אך לרוב אם המצב דורש משכך כאבים, סביר שיעדיפו כבר לטפל בגורם בעזרת תרופות ייעודיות כנ"ל.

לסיכום סעיף זה: טיפול תרופתי שמור למקרים חמורים בלבד, כאשר הטיפול השמרני לא הועיל דיו והתינוק ממשיך לסבול או להתדרדר. אז הרופא ימליץ על תרופה להפחתת חומצה, תוך מעקב צמוד. במקרים קיצוניים ונדירים ביותר – למשל אם יש בעיה אנטומית חמורה או ריפלוקס שגרם לנזק רב שלא משתפר – שוקלים פתרון ניתוחי (ניתוח פונדופליקציה, שבו מחזקים באופן כירורגי את השריר שבין הקיבה לוושט)​.

אך שוב, עבור רוב כמעט מוחלט של התינוקות,אין צורך להגיע למצב של תרופות או ניתוח, אלא מספיקים שינויי תזונה ויציבה, סבלנות וזמן עד הבשלה טבעית של הגוף.

ריפלוקס והשפעתו על שינה והנקה

ריפלוקס בתינוקות יכול להשפיע גם על דפוסי השינה וההאכלה שלהם, וכדאי שההורים יהיו מודעים לכך.

השפעת הריפלוקס על השינה: תינוקות עם ריפלוקס עלולים להתקשות בשינה רצופה. כאשר התינוק שוכב שטוח, חומצת הקיבה יכולה בקלות יחסית להגיע לוושט ולגרום לאי נוחות שמעירה אותו. ייתכן שתינוק עם ריפלוקס יתעורר מספר רב של פעמים בלילה בבכי , או שיהיה חסר מנוחה בשנתו – מתפתל, משמיע קולות גרגור או משתעל מתוך שינה. חלק מהתינוקות אף יעדיפו לישון בתנוחה זקופה (למשל, על אחד ההורים בכורסה). מה ניתן לעשות? ראשית, אם ידוע שהתינוק פולט הרבה, נסו לתזמן את הארוחה האחרונה קצת מוקדם יותר לפני השכבה. תנו לו זמן להישאר זקוף ולפלוט אם צריך, לפני שתרדימו אותו. שנית, אם התינוק מתעורר בבכי חד, הרגיעו אותו והחזיקו אותו זקוף במשך כמה דקות – לעיתים גרעפס שישתחרר יעשה פלאים והכאב יחלוף. נקודה נוספת – תינוק עם ריפלוקס עשוי לישון טוב יותר כאשר סביבתו מעט מוגבהת. ככל שהתינוק יגדל, מצבו ישתפר ושינתו תיעשה רגועה יותר, כך שבאופן מעודד רוב התינוקות הפולטים היטב הופכים לפעוטות שישנים ללא הפרעה מהריפלוקס.

סיכום

ריפלוקס בתינוקות היא תופעה שכיחה שברוב המקרים אינה מזיקה וחולפת מעצמה עם הבשלת מערכת העיכול. כמחצית מהתינוקות פולטים לעיתים קרובות בחודשי חייהם הראשונים, והדבר לרוב משתפר משמעותית ככל שהם לומדים לשבת, לאכול מוצקים, והשרירים מתחזקים – בדרך כלל עד גיל שנה חל שיפור ניכר.

חשוב שהורים יידעו להבדיל בין ריפלוקס פיזיולוגי שהוא נורמלי, שזה בעצם פליטת "לכלוך" , לבין מקרה של GERD המחייב התייחסות באמצעות תשומת לב לסימני האזהרה, התאמת אופן ההאכלה ואורח החיים, והרבה סבלנות – ניתן לעבור את התקופה הזו בשלום. זכרו שתינוק שלא סובל מכאב וממשיך לגדול יפה (עולה במשקל וכו׳), גם אם הוא פולט כמויות – כנראה שזה בסדר גמור, ועם הזמן המעיים יבשילו והפליטות יפחתו באופן טבעי​.

אתם כהורים יכולים לעזור לו על ידי יישום ההמלצות במאמר, ובמקביל לדאוג גם לעצמכם (להחליף בגדים שנרטבו, לצייד את הבית במגבות פליטה, ולנשום עמוק – ולזכור שזה זמני!).

לבסוף, אם הריפלוקס משפיע על ההנקה או גורם לקשיי שינה, אני כאן כדי לעזור! אני מזמינה אתכם לקבוע שיחת ייעוץ אישית.​